מאירי על שבת קל״ח

1 תליית המשמרת שאסרנו משום אהל אם תלאה אין כאן חיוב חטאת בשוגג ולא סקילה וכרת במזיד שאין זה אלא כעין מי שתולה כלי ביתד שאין כאן סרך חיוב ולא עוד אלא שאין כאן מתכוין אלא שחכמים אסרו בתליית משמרת שלא נעשה כדרך שהוא עושה בחול והרבה דברים נאסרו מטעם זה אף במה שאין מתכוין ומכח סרך אהל אבל המשמר אף בתלויה בשבת חייב והתראתו משום בורר ויש פוסקים משום מרקד ועיקר הדברים שהתראתו בכל אחד מהם:

2 כשם שביארנו שתליית משמרת אסורה מדין אהל מדרבנן כך הענין בכל כיוצא בו כגון הנאד ויש גורסין הגוד והכל אחד והענין הוא חמת מים והולכי מדברות נועצים ארבע יתדות בארץ וקושרין חמת זו בחוטין עבים ותולין אותם בארבע יתדות אלו כדי שיצנננו מימיו וכן פרישת הכילה כל שיש בגגה טפח וכן הדין בכסא גלין והוא של חוליות ונותנין עליו קרשים ויושבים עליו וכשעומדין מפרקין אותו ואף הוא טעם איסורו משום אהל ולא מגזרת שמא יתקע כמו שפירשו גדולי הרבנים ודבר למד מענינו אהל קבוע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת ומ"מ תוספת אהל מותר כמו שכתבנו וי"מ שכילה שיש בגגה טפח אהל קבוע הוא ומה שהזכרנו כילה בדין פטור אבל אסור כדין נאד ומשמרת פי' בשאין בגגה טפח ואין הדברים נראין אבל מטה ר"ל מטה שלנו שעומדת זקופה מותר לנטותה ולישבה על רגליה וכן כסא וטרסקל ר"ל שולחן וכן אסלא ר"ל כעין ספסל ויש אומרים כסא נקוב באמצעיתו להפנות בו שאין בזה נדנוד אהל כלל שאין כאן דבר הפרוש על יתדות ולא פרוש על כלי ולא עשוי לשום מחיצה וכיוצא באלו אלא הושבת דבר הזקוף ומותר לכתחלה וי"א בשולחן דוקא בשכרעיה מחוברים עמה ואם אין מחוברים עמה יושיבוה תחלה ואח"כ ישימו הכרעים תחתיה ומטה שכרעיה וארכובותיה קבועים בארץ ואדם משים קרשים עליהם והיא הנקרא מטה דקרנאי אסור:

3 לא תצא אשה בעיר של זהב ואם יצאה אינה חייבת חטאת וכבר ביארנוה במקומה בפרק ששי:

4 טלית כפולה והוא שקושרין אותה בין שני כותלים והיא משולשלת ומגעת לארץ ואדם נכנס בין שני קצותיה וישן ביניהם בצל ויש בגגה טפח וזהו אהל עראי ואם הכין בה חוטין מאתמל עד שאין צריך עכשיו פרישה אלא שמושך אותם חוטים והיא נפרסת מותר לכתחלה שאין זה אלא תוספת אהל וגדולי הפוסקי' כתבוה בשאין בגגה טפח ואין נראה כן שכל אהל שאין בו טפח מותר לפרסו לכתחלה כמו שאמרו כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרקה ובשאין בגגה טפח שאין זה אהל כלל אבל בגג טפח הוא אהל אלא שהוא אהל עראי:

5 כל שמותר לנטותו מותר לפרקו והוא שאמרו בכילי דבי רב דמאורתא נגידן ומצפרא חביטא רמיא וי"מ בה מאורתא נגידן שמבערב הם נטויות ולערב פורשן קצת ולמחר היו פורשים אותם מכל וכל וזהו תוספת אהל:

6 וילון והוא פרכת העשוי למחיצה מותר לנטותו ומותר לפרקו וגדולי הרבנים פירשו הטעם שאין אהל אלא בגג וילון מחיצה הוא ומ"מ יש אוסרין במחיצה כגג כמו שביארנו בפרק כלים ומה שהתירוה כאן מפני שהיא פרוסה קצת מאתמול אפי' טפח ואינו אלא תוספת עראי או שמא אף בשאינה פרוסה כלל ומפני שהיא מחיצה שאינה צריכה שאינה עשויה אלא לצניעות וכמו שאמר רב נחמן נגידו לי גלימאי ומ"מ וילונות שאדם נוהג בהם עכשו בלולאות וטבעות הקשורים בחבל לפני המטה אהל קבוע הוא ואסור:

7 כילה כבר ביארנו לשיטתנו שכל שאין בה גג טפח מותר לנטותה וכל שיש בה גג פטור אבל אסור כל שיש בפחות משלשה סמוך לגגה טפח הרי הוא כגגה וכן כל שיורדת משפת המטה ולמטה טפח אותו טפח נעשה כותל והמטה נעשית גג ואסור וכילת חתנים הנזכרת כאן דינה כשאר כילות וגדולי הרבנים הפרישו ביניהם לענין פירוש ואין צרך בכך וכן יש ספרים שכתוב בהן ולא אמרו אלא בשאין בשפועה טפח אבל יש בשפועה טפח שפועי אהלים כאהלים דמו ואין זה כלום שהרי בראשון של סוכה אמרו שפועי אהלים לאו כאהלים דמו:

8 סיינא והוא כובע שאדם משים על ראשו ומאהיל עליו מפני השמש אע"פ שמתפשט טפח מראשו ואילך מותר ואין כאן אהל שאין זה אלא כהופך כנף בגדו על ראשו ופורשה מראשו ואילך טפח ומ"מ דוקא בשמעמידו בהדוק שאם לא כן יש לחוש שמא יגביהנו הרוח ויבא להביאו ד' אמות וגדולי המחברים כתבו שהמהודק אסור ומתורת אהל ואין הדברי' נראין:

9 גוד בכוסכיו והם חוטים העבים שקושרין אותו בהם על הדרך שביארנו למעלה מה שכתבנו בו שהוא אסור דוקא באדם א' שהוא מותחו על יתד זה וקושרו ואח"כ חוזר ומותחו על זה וקושרו והוא נעשה אהל אבל בשני בני אדם מותר לכתחלה שאין כאן מתיחה ובבת אחת הוא פרוס וכל שהוא ראוי למתיחה אינו אהל אלא במתיחה ומ"מ כילה אפי' בעשרה בני אדם אסור שאי אפשר לפרסה בבת אחת בלא פריסה מתיחה מעט:

10 כירה שנשמטה אחת מירכותיה אסור לטלטלה אע"פ שתורת כלי עליה עדיין גזירה שמא יתקע כשהוא מחבר לה הרגל ר"ל שתוקעו שם בחוזק ומ"מ בנשמטו שתים מירכותיה אי אתה צריך לכך שהרי אסור לטלטלה מצד עצמה שאין תורת כלי עליה:

11 כלי חרס מיטמא מאוירו וכלי עץ מגבו כמו שביארנו כמה פעמים התנור שנמצא שרץ מאוירו והיו שם ככרות התנור ראשון והפת שניה ואין אומרין שיהא התנור כאלו מלא טומאה והרי נגעה הטומאה בפת ותהא הפת ראשונה אינו כן אלא נטמא התנור מכח שרץ שבאוירו והפת מכח התנור ומעתה היו כלי עץ בתוך התנור לא נטמאו שאם מכח השרץ הרי אין לכלי עץ טומאת אויר ואם מלח התנור הרי אין כלי מטמא כלי ואלו היית רואה את התנור מלא טומאה היו טמאי' מטומאת גבן אלא שאין רואין כן כמו שביארנו: